אינטואיציה או פחד? איך יודעים להבדיל

איך יודעים אם להקשיב לתחושת הבטן שלנו, ומתי לעצור רגע ולהטיל בה ספק?

במאמר הזה אני כותבת על הבלבול בין אינטואיציה לפחד, על הדרך שבה ניסיון העבר משפיע על ההחלטות שלנו, ועל השאלות שיכולות לעזור לנו להבין קצת יותר מה מנהל אותנו ברגעים של חוסר ודאות.

אחת השאלות שמעסיקות הרבה נשים שאני מלווה היא: “איך אני אדע אם להקשיב לאינטואיציה שלי?”

האם כל מחשבה שעוברת לנו בראש היא באמת התשובה לדילמה שאנחנו מתמודדות איתה? האם זו באמת האינטואיציה שיודעת מה נכון לנו, או שאולי זה רק פחד בתחפושת?

את בטח מכירה את זה: הלחץ בבטן, הדופק שמתחזק, המחשבות שמתחילות לרוץ ופתאום עולה תחושה של “אולי זה לא נכון לי”. עם הזמן הבנתי שלא כל תחושת פחד היא סימן לעצור, ולא כל קול פנימי הוא בהכרח אינטואיציה שיודעת מה נכון לנו. לפעמים זו פשוט המערכת שלנו שמנסה לשמור עלינו דרך מה שמוכר לה.

אינטואיציה היא לא קסם

יש נטייה לחשוב שאינטואיציה היא איזה קסם. קול פנימי מסתורי שיודע תמיד מה נכון.

אבל בפועל, אינטואיציה היא הרבה פעמים עיבוד מאוד מהיר של מידע.

המוח שלנו הוא מכונה מדהימה של זיהוי דפוסים ותבניות מוכרות. הוא סורק במהירות את כל ניסיון העבר שלנו, מקרים דומים שחווינו, הצלחות, אכזבות, מערכות יחסים, סיטואציות, ועושה התאמה למצב הנוכחי. הוא משווה בין מה שקורה עכשיו לבין דברים שכבר חווינו בעבר, וכשהוא מזהה דמיון - הוא שולח לנו “תחושה”.

לכן לפעמים כשמשהו מרגיש לנו “נכון” או “לא נכון”, זו לא סתם תחושת בטן אקראית, זה הלא מודע שלנו שמזהה משהו מוכר.

לפעמים זו באמת תחושה מדויקת שכדאי להקשיב לה, אבל הרבה פעמים זו פשוט תגובת אזהרה אוטומטית שנובעת מפחד משינוי, מחוסר ודאות או מהאפשרות להיכשל.

ופה בדיוק מתחיל הבלבול.

כי אם בעבר יציאה מאזור הנוחות הסתיימה באכזבה, בביקורת או בחוסר הצלחה, אז יכול להיות שהמערכת שלנו למדה לקשר בין שינוי לבין סכנה ואז גם הזדמנות טובה יכולה להרגיש “לא נכונה”.

כשהפחד נשמע פתאום מאוד הגיוני

ופה בדיוק זה הופך להיות קשה לסמוך על עצמנו.

כי כשפחד מתחפש לאינטואיציה, הוא נשמע מאוד משכנע.

הוא לא תמיד יגיד:“אני מפחדת.”

לפעמים הוא יישמע הרבה יותר מתוחכם והגיוני:

“זה לא הזמן”, “אולי כדאי לחכות עוד קצת”, “אני עדיין לא בטוחה”, “משהו פה לא מרגיש לי מדויק”.

ולפעמים באמת יש משהו שלא מדויק, אבל לפעמים זו פשוט הדרך של הפחד להשאיר אותנו במקום המוכר והבטוח.

וזה בדיוק מה שהופך קבלת החלטות לכל כך מבלבלת.

אני רואה את זה הרבה אצל נשים שרוצות לעשות שינוי. להחליף עבודה, לפתוח עסק משלהן, להיכנס לזוגיות חדשה, להתחיל להוציא את עצמן יותר החוצה.

הן מרגישות פחד, ומיד שואלות:

“אולי זו האינטואיציה שלי שאומרת לי לא לעשות את זה?” אבל הרבה פעמים זו פשוט חרדה מהלא מוכר.

אז איך אפשר לבדוק מה באמת מנהל אותי?

חשוב מאוד להקשיב לאינטואיציה, אבל לא להסתמך רק עליה. לכן חשוב שנקשיב לאינטואיציה, אבל גם נעצור ונבדוק מה באמת מנהל אותנו. ויחד עם זאת, חשוב גם לא להשתיק את עצמנו כל הזמן דרך רעשי הרקע מבחוץ.

לפעמים מרוב שאנחנו מתייעצות, שואלות, בודקות מה אחרים חושבים, אנחנו מתרחקות מתחושת הבטן ומהקול הפנימי שלנו, וכשאנחנו כל הזמן מחפשות תשובות אצל אחרים, נהיה לנו הרבה יותר קשה לסמוך על עצמנו.

דווקא כשאנחנו לומדות להקשיב לעצמנו, לקבל החלטות, וגם לטעות לפעמים, נבנה האמון הכי חשוב: האמון בעצמנו.

כדי להבין אם זו באמת תחושת בטן שאומרת לך מה נכון לך עכשיו, או פחד שעושה לך המון רעש בראש, אני מציעה לעצור רגע ולבדוק עם עצמך כמה דברים.

לא כדי למצוא תשובה מושלמת או להגיע לוודאות מוחלטת - כי היא כנראה לא באמת קיימת.

אלא כדי להבין אם מה שמנהל אותך עכשיו הוא פחד אמיתי שמנסה להגן עלייך או פחד מהלא מוכר, מהשינוי או מהאפשרות להיכשל - פחד שרוצה להשאיר אותך במקום הבטוח והמוכר.

• שאלת ההיסטוריה - האם התחושה הזאת מוכרת לי מסיטואציות בעבר שבהן בסוף דווקא היה לי טוב?

• שאלת זיהוי הסכנה - האם יש פה סכנה ממשית, או שזה פחד מאי נעימות, ביקורת או כישלון?

• שאלת נטרול הפחד- אם הייתי יודעת ב-100% שזה יצליח, האם עדיין הייתי מרגישה שזה לא נכון לי?

• שאלת הגדילה - האם הקול הזה דוחף אותי קדימה, או שהוא פשוט שומר עליי בתוך המוכר והידוע?
  

המטרה היא לא להפסיק לפחד

ובסוף, אני חושבת שהמטרה היא לא להגיע למצב שבו אין פחד. פחד תמיד יהיה שם ברגעים של שינוי, חוסר ודאות או יציאה מאזור הנוחות.

המטרה היא ללמוד להכיר את עצמנו מספיק טוב, ועם הזמן ללמוד לזהות מתי הוא באמת בא להגן עלינו ומתי הוא כבר מתחיל לצמצם אותנו ולעצור אותנו מלזוז.

ואולי גם להבין שלא כל “תחושת בטן” היא אמת מוחלטת אלא הרבה פעמים תגובה שמתבססת על ניסיון העבר שלנו, על דברים שחווינו ועל הדרך שבה המוח שלנו למד לפרש מצבים דומים.

ולזכור שלפעמים הדבר שהכי מפחיד אותנו הוא דווקא הדבר שהכי יכול לשנות לנו את החיים.